מערכה שניה
יונה בורח. הוא רץ כל הלילה. אין קולות. אין קולות בראש לו. שתיקה מבעיתה. איפה הקול הזה שאומר לו קום...איפה הקול הזה שאיתו הוא רב כל הזמן. שתיקה נוראית. רק צליל רגליו נוקשות בקרקע הקשה. בבוקר הוא מגיע לנמל. כמה אתם רוצים? קחו, מה זה חשוב כמה. לים. שם הפתרון, שם האבדון. לא משנה עכשיו. לברוח רחוק מנינוה. שיחטאו, עד שיצא להם עשן מהאזניים, מבין הרגליים. העיקר לברוח. יונה יודע שאלוהים גם בים. שמע לא פעם את הסיפורים על הבריאה. הסיפור של נוח והמבול רץ חזק בחבר'ה. גם על ים סוף הוא שמע. אבל, אולי יש לאולהים דברים קצת יותר חשובים להתעסק בהם עכשיו. אולי ימנה נביא אחר, קצת יותר אחראי או נאמן. אולי אברהם – זה הרגע שלו לקמבק? האף תספה נינוה עם קיקיון? יאללה, אברהם- זה הרגע. או גדעון? בוא בכוחך זה. אולי אליהו? תעשה איזה קונץ? מה זה משנה. אם אלוהים רוצה לרדוף אחרי יונה- שירדוף. ואם רוצה לעשות לי מבול פרטי קטן- שיעשה.
המשך יבוא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה