יום שלישי, 1 ביולי 2014

עם סגולה

תקועה עם שמות פרק יט.
פח הזבל של המחשבות קורא לי ואומר בואי בואי תפסיקי לריב עם  המסמך הרשמי. בואי רגע ספרי מה מעיק עלייך.
מעיק עלי שהפרק הזה תקוע.
מעיק עלי שצריך להתכונן לקראת פרק כ שאין לי מושג מה לעשות איתו כי אני לא רוצה ללמד את זה כחוקים מחייבים כי אנחנו חילונים. אז איך כן? כתופעה? כמוסר? זה ילדים. שלא יחשבו בגללי שיש או אין אלהים, מי אני.
וככל שאני מתקדמת בפרק אני מתקדמת לכיוון פרק כ.
מעיק עלי שאם אנחנו עם סגולה ואם הילדים שמרו את הברית, ואמא שלהם ואבא שלהם גם, אז למה הם מתים עכשיו. ולמה ההורים צריכים להתמודד עם האסון הנורא. אלף הסברים, אלף דרכים ליישב את הדיסוננס. אבל העובדות הן פשוטות. הילדים מתים. הלב נקרע מרוב כאב. ורק תעצומות נפש אדירות יכולות לעזור להורים לשקם את החיים. ואמונה שלא יודעת מה. וכולם רבים וןצוקים יודעים מה נכון. ואיזה מן דבר זה להיות עם סגולה, אם כולם רבים, ורבים על הארץ, ואנשים שמאמינים באלהים וחושבים שהם שומרים את חלקם, אז אלהים לא שומר את חלקו. אל תשלח ידך אל הנער. ואל הנער. ואל הנער.