מערכה שלישית
אז יונה עולה על האניה ואלוהים עושה סער גדול. ויונה כל מה שהוא רוצה זה רק שאלוהים יעזוב אותו בשקט. איפה מידת הרחמים שלך אלוהים. תתעסק בנינוה!! או בסדום!!! או באיזה אלמנה נזקקת! תעזוב את יונה בשקט. ויונה עייף תשוש. נרדם. שקט. אין אלוהים. ואין קולות. ואין בריחה ואין קול צעקות. ושיזרקו המלחים מה שהם רוצים. ושיצעקו המלחים מה שהם רוצים. ושיזרקו אותי עוד רגע. למי אכפת. וכבר שכחתי על מה רבתי עם אלוהים. רק זכרון עמום שהוא פגע בי. שהוא מוכן להתגמש עם נינוה על חשבוני. והאגו שלי גדול כמו לוויתן. וצולל לתוך בטן ענקית של דג. ורוצה, כמו ירמיהו, שהדגה תהיה הרת עולם. משם אף פעם. יום אסוני הוא יום ששוני. ויונה מתפלל לאלוהים. אלוהים- אל תציל אותי. ואל תכריח אותי ללכת אל נינוה. אבל אלוהים ממשיך. אין רחמים. ושולח אותו. בשנית.
ערב ב כסליו/ ערן צור
בערב ב' כסלו
טרפתי את נפשי
יצאתי את ביתי
אשר אל מול הים
הכנסתי אבן אל הכיס
קשרתי חבלים
נכנסתי אל הים
נלחמתי בגלים
נפשי בקשה רחם
בתוך מערבולות
אבל אני חולם
אני בתוך חלום
ובחלום אגם שקט
בין העצים
ובחלום אגם
ודגי זהב שטים
יום אסוני הוא יום ששוני
ויום ששוני הוא יום אסוני
עיוור בלב ים
מי אותו יציל
נפשי ביקשה רחם
אבל אני חולם
הידרדרה נפשי
לבור שביעי
ושם תפסה את מקומה
ביער אומללים
טורפי נפשם בכפם
הופכים כאן לעצים
חיות רעות
שוכנות בענפים
2 תגובות:
להיות בבטן הדג. לא חי. לא מת. לא בים ולא ביבשה. ועדין להתעקש?
לא בטוחה.
נראה לי שובר. "כל משבריך וגליך עלי עברו" , יכול להיות שעברו רק עליו ולא בתוכו?
קשה.
אילו מילים יפות. מי את תלישא?
הוסף רשומת תגובה