יום רביעי, 19 בדצמבר 2007

שמואל א כה- אוכל שתיה גבר אישה

א. שאלה שלא מצאתי עליה תשובה-
מה האינטרס של אביגיל לעצור את דוד?
ב. דוד פועל למען אביגיל-
דברי אביגיל בפסוק כו- כו וְעַתָּה אֲדֹנִי, חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ יְהוָה מִבּוֹא בְדָמִים, וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ, לָךְ; וְעַתָּה, יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ, וְהַמְבַקְשִׁים אֶל-אֲדֹנִי, רָעָה.

דברי דוד בפסוקים לג וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ, וּבְרוּכָה אָתְּ: אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה, מִבּוֹא בְדָמִים, וְהֹשֵׁעַ יָדִי, לִי. לד וְאוּלָם, חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מְנָעַנִי, מֵהָרַע אֹתָךְ: כִּי לוּלֵי מִהַרְתְּ, ותבאתי (וַתָּבֹאת) לִקְרָאתִי--כִּי אִם-נוֹתַר לְנָבָל עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, מַשְׁתִּין בְּקִיר.
מה האינטרס של דוד לא להרע לאביגיל?
ג. השוואה בין דוד לבין שאול....
דוד:
היה הרושם שדוד לחוץ על אוכל. והנה באה אביגיל, בפסוק כג.
הם משוחחים ארוכות על הימנעות ועל איפוק. על רווחים ועל הפסדים. על אשמה ועל צדק שייעשה מעצמו, בבוא העת, בזכות האיפוק.
ובין השורות, מאופק ונרמז-
היא: עָשֹׂה-יַעֲשֶׂה יְהוָה לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן.... וּלְמִכְשׁוֹל לֵב... וְזָכַרְתָּ אֶת-אֲמָתֶךָ...
הוא: וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ, וּבְרוּכָה אָתְּ .
רק בפסוק לה לוקח ממנה דוד את האוכל.
(ברקע- בבית- נבל אוכל ושובע, שיכור וסובא)
שאול:
בפרק כח-
כ וַיְמַהֵר שָׁאוּל, וַיִּפֹּל מְלֹא-קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וַיִּרָא מְאֹד, מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל
גַּם-כֹּחַ, לֹא-הָיָה בוֹ--כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם, כָּל-הַיּוֹם וְכָל-הַלָּיְלָה.
כא וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל, וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד
וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.
כב וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם, וֶאֱכוֹל; וִיהִי בְךָ כֹּחַ, כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ. כג וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל. וַיִּפְרְצוּ-בוֹ עֲבָדָיו וְגַם-הָאִשָּׁה, וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם; וַיָּקָם, מֵהָאָרֶץ, וַיֵּשֶׁב, אֶל-הַמִּטָּה. כד וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. כה וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ; וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ, בַּלַּיְלָה הַהוּא.
שאול רעב. לא רואה את האישה. רואה רק אוכל ומתים. מתים ואוכל.

כדאי לדעת מהי כריזמה


כדאי לדעת-
מהי כריזמה?
משתמשים היום במילה הזאת כדי לתאר כושר מנהיגות. הפירוש המילולי של המילה- ביוונית- היא "מתנת אל".
נו בבקשה, לא היה כדאי לדעת? סלח לי ! סלח לי! קום ! קח את הדברים שלך! לא מעניין אותי! סליחה!!!!! אני מדברת אליך!

שמואל א יח מאוהב לאויב


שמואל א יח מאוהב לאויב

איך משתנה הלב.
הגבול הדק בין לאהוב מישהו על מי שהוא, לבין לקנא בו באותן התכונות היפות שפעם אהבת,
ולפחד ממנו פחד מוות.
ואחר כך לשנוא אותו על אותן התכונות השחצניות שפעם אהבת.
ולרצות לפגוע בו דרך התכונות הפגיעות בו, שפעם אהבת.
והרוח פעם עולה ופעם יורדת, ונדמה שלגיבור אין שום שליטה.

שמואל א י"ז- הקרב בין דוד לגלית- דברי אפולוגטיקה והסבר

סיפור פרק י"ז, כמו פרק ט"ז בעייתי מבחינת גרסאותיו השונות. האם הופעתו הראשונה של דוד הייתה בקרב מול גלית- סינדרלה, או שהופעתו הראשונה הייתה בבית שאול, כאשר חיפשו נגן?
(לקריאה נוספת על הבעייתיות בגרסאות- יסודות של היסטוריה וריאליה בתיאור בעמק האלה וקרב דוד וגלית (שמ"א י"ז, מאת משה גרסיאל, או – עולם התנ"ך שמואל א. על פרק יז)

בחרנו החלטה עקרונית שלא להציף ולא להעלות את הקשיים הללו. מדוע? ראשית, הסיפור אפשרי לקריאה גם ברצף (תוך התעלמות קלה מעובדות כמו ירושלים שאיננה בשלב זה של ההיסטוריה- ומוסברת ככפר כנעני ושמה "ירושלים" כתוצר אנאכרוניסטי). נסו לקרוא אותו פעם אחת ברצף, מבלי להיות "מדעיים"- זורם, פשוט, מותח, מסקרן.שנית, ילדי כיתה ה', יש הרושם שאינם בשלים רגשית וקוגניטיבית להתמודד עם סוגיית הגרסאות. זה אפשרי בגיל יותר מאוחר ובשל. שלישית, הסיפור היפה הזה, הוא נכס צאן ברזל בתרבות ישראל. צריך לדעת אותו, להבין, לדעת לקרוא אותו כסיפור עם התחלה אמצע וסוף ויופי- ולא כגופה לניתוח.

שמואל א ט ו-י. כמחריש- תודעת התעללות?

הרהורים על שמואל א ט +י.
לא לבלוג. אולי כן.
שמואל עושה לשאול סוג של. Abuse, השפלה.
זה מתחיל באיזה כעס חולה של שמואל.
זה שהעם משתוקק למלך. שמואל מתנגד. אלהים נוקט עמדה ותומך בעם. אמירות כמו "זה לא אתה זה אני", לא מפייסות את שמואל.
בחור, אחד תמים, הולך לחפש אתונות.
שמואל יודע שהבחור הזה עתיד להיות המלך, ומחכה לו .
לשאלת שאול הוא עונה ולא עונה: אָנֹכִי הָרֹאֶה...- וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ
הוא מוליך אותו ומעלה אותו בסתר לגג. שופך שמן על ראשו. פעולה טכנית שיכולה להיות הקדשה, המלכה, השפלה.
אחר כך, שולח אותו למסע אותות מוזר, מאיים עליו שישתנה, שייתהפך. ולבו נהפך בקרבו. כאבי תופת.
בסופו של דבר שאול כל כך מבוהל, שהוא לא מספר לדוד שלו ששפכו עליו שמן. לא מספר את ההשפלה. אולי לא מבין ולא יודע מה משמעות הטקס המוזר, הסודי.
ואז כשהוא מתנבא לועגים לו.
ואז שמואל צועק אל העם רציתם מלך, הנה המלך שלכם. ברוע, בלעג, בשנאה.
איפה הוא איפה הוא איפה הוא.
והוא נחבא אל הכלים. שקט, מקווה שלא ימצאו אותו
והטבעת מתהדקת.
והוא נחבא אל הכלים. בשקט. לא לנשום. שלא יראו אותי ולא ימצאו אותי.
וכל הפרשנים מפרשים שהתחבא. אין פה מה לפרש.
ואצבע אלהים מצביעה עליו,
והוא כל כך גדול משכמו ומעלה, איזה אידיוט שחשב שלא ימצאו אותו.
ובכח מוציאים אותו ומראים אותו לראווה.
ושמואל מדבר בכעס, בציניות, , הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר-בּוֹ יְהוָה, כִּי אֵין כָּמֹהוּ, בְּכָל-הָעָם- אין כמוהו מה? לא מוצא אתונות ? מגושם? דביל? חסר אונים? עכשיו כולם ראו את האידיוט?
והעם דביל יותר ממנו, יחי המלך, יחי המלך.
ושאול כמחריש.

שמואל א פרק ד - מלחמה יותר ברורה לי ממערכת יחסים



סוף סוף יצאנו מחדר המיטות של אלקנה חנה ופנינה ומקיטונו הדל של שמואל- לעבר דברים גדולים הרבה יותר- מערכה, מלחמה, קרב, מפות, תהפוכות.
לצערי, אני מגלה שאני יכולה לכתוב במושגים שכיחים בתרבות השיחה - "דע את האויב" ,"נשק סודי", לשרטט מפה של מחנות, לסכם תוצאות מלחמה.
בקלות אני מוצאת את עצמי נשאבת לתוך עולם דימויים של סיקור עכשווי- קריינית האולפן מעבירה שידור לכתב שטח, מחזיר לאולפן לדברי הפרשן. מציאות שאני מבינה. דימויים שברורים לי מול העיניים. לי ולכל מי שחי כאן.
אני לא מתקשה למצוא איורים.
פתאום אני מבינה השאלה היא לא שאלה דידקטית בסוגיית תפישה קוגנטיבית של מרחב- האם ילדים יכולים לקרוא מפה?
השאלה היא שאלה ערכית- האם קל יותר להזדהות עם מלחמה מאשר עם מערכות יחסים בין אנשים?
האם מלחמה מובנת לי יותר מאשר יחסים?

שמואל א ג -בין מציאות לסמליות .

בפסוקים 2 ו 3 (בהזדמנות ארחיב על סוגיית הגימטריה) מסופר שעיני עלי כהו ושנר ה' טרם יכבה.
רובד אחד ברור- קונקרטי- עלי מתעוור ואשרי הגפרור .
הרובד השני סמלי ומעניין-
הנביא= רואה. אז עלי מאבד את יכולת הנבואה?!
יש סיבה לדאוג? כן ולא-
מצד אחד- נר ה' טרם יכבה – כלומר- ה"לפיד" ה"אור" – דבר האל עדיין דולק.
מצד שני- "טרם" – עדיין לא- ו"יכבה"- מילה שלילית- תחושה שכל האירועים בפרק על זמן שאול-
אם לא נמהר לעשות משהו – נר ה' יכבה. כי המילה טרם- מגלה לנו שעדיין לא כבה הנר-
אבל אם לא ייעשה שינוי – הנר יכבה.
ובהמשך הפרק- שלוש פעמים קורא אלהים לשמואל. למה הוא לא שומע?!? קום כבר! הנר הולך ודועך... הולך ודועך...

שמואל א פרק א - מאיפה מתחילים?

פרק א-
האם אני אמורה לגרום לילד להזדהות פה עם אחת הדמויות? הרי בכיתה ה' כל מה שמעניין זה עם מי נשחק בהפסקה. לא? לא. הרי יש ילדים שיש להם בעיות קצת יותר מורכבות מאלה- או אולי זאת הבעיה שלהם- והיא כבדת משקל. איפה הקושי שלי? הבעיות- לפחות בפרק א- היא שאלה בעיות של מבוגרים.
קנאה בין בני זוג, עקרות, מימוש, דימוי עצמי, הרגישות של אלקנה וחוסר ההבנה שלו את התפקידים השונים שממלאים בני זוג והילדים. אלה בעיות מורכבות של מבוגרים. אולי יש בכיתה ילדים שהם חלק מזה- ילדים מאומצים? ילדים להורים גרושים שלא הצליחו להתגבר על קנאה? בגידה? אולי.
אבל גם אז- הפרספקטיבה היא של ילד. לא בשיפוטיות, אלא כאבחנה.
מה עושים?

יום ראשון, 16 בדצמבר 2007

בבבללללצצלייעיחעיכב