יום שלישי, 30 בנובמבר 2010

ואהבת את הגר? ציטוטי חינם. שנאת חינם. בטח שלא אהבה.

אני עובדת עכשיו על הפסקה שמסבירה את עניין הגר. עניין מורכב ללא ספק. למה צריך לדבר על זה בספר לימוד לכיתה ו?
במקרא אין "גר" במובן של מי שהפך להיות יהודי. חוקי התורה מתייחסים לגר כמי שעבר לגור.
אלא שרות, מבלי דעת, הייתה למעשה הגיורת הראשונה, שלא רק עברה לגור- אלא קיבלה על עצמה את החוקים, המצוות והאמונה של העם היהודי:

טז וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.

הצהרת הנאמנות האולטימטיבית. מילים מרגשות וחמות שעד היום מבטאות בצורה מופלאה את היכולת ללכת עם, להיות נאמן עד הסוף. בלי שמץ פולניה על הויתור.

אז אני משוטטת באינטרנט מחפשת חומר על גיור. ומנסה, כהרגלי להיות ניטרלית, ובאמת להביא מידע, ויחד עם זאת לעורר את התלמידים למחשבה- הומניסטית, חברתית, ערכית- וכזו שלומדת ושואבת מהסופר הענק של התרבות היהודית. ולא, זה לא מצד אחד ומצד שני. זה אותו הצד.

אז עם הגישה החמודה הזאת שלי, אני משוטטת באינטרנט, ומגיעה אל אגף הגיור במשרד ראש הממשלה. נו, אלה
שמביכים ומשפילים ומרחיקים את האנשים שרוצים להתגייר. וכמו כל מי שחי כאן- אני יודעת את זה מהעיתונים ומסיפורים אישיים.

אז דף הבית שלהם נראה ככה:

סימנת באדום מה מעצבן אותי. בעיקר- השימוש הציני, ממש, בציטוט מדברים י פסוק 19:
" וַאֲהַבְתֶּם אֶת-הַגֵּר כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"

אלוהים שבשמיים, אני לא מזהה הרבה אהבה ביחס לגרים שבתוכנו. לא אלה שכבר התגיירו, ולא אלה שעתידים להתגייר, ולא אלה שנקלעו לכאן מסיבות שונות. הרבה חשדנות, הרבה שנאה, הרבה חוסר כבוד, הרבה חוסר הומניות. הסיטואציה מורכבת, אני יודעת. אבל אהבה? לא, אין כאן אהבה. אולי אפילו שנאת חינם.

יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

למי הנערה הזאת- ריבוי פרשנויות



וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.

פרשנות מדונה



פרשנות איב

צדק צדקה חוק וחסד ואנשים רעים שהורסים לי


הבלוג הזה נולד לפני שלוש שנים. כשכתבי את ספר הלימוד הראושן- שמואל. בינתיים יצא שמואל לאור, כך גם מלכים. וכעת, אני לשמחתי כותבת השלמות לספר הלימוד של כיתה ו- מלכים, לאור השינויים בתכנית הלימודים.

לפי תכנית הלימודים החדשה יש ללמד את מגילת רות בכיתה ו. זה כמובן אתגר גדול עבורי. אני מאוד אוהבת את הסיפור, ויש בו נדבכים רבים. הקומיקס כבר מוכן בגדול מבחינת הטקסט. ועכשיו אני בחלק ה"לימודי" וגם הוא צריך להיות מעניין.
בתמונה- פרשנות מצוינת לטעמי של הצלם עדי נס. "רות ונעמי"


אני כותבת, קוראת, מעיינת, במין בועת זמן שהגדרתי לי למחשבה. ותוהה עד כמה והאם לשלב את הנושא של צדק וצדקה.
מאוד רוצה להביא חינוך ערכי גם לספר, אבל בלי לחפור יותר מדי. ובאופן כזה שהילדים יוכלו לתהחבר ולעשות שימוש ממשי בדברים. אני מודה, לפעמים אני גולשת באינטרנט תוך כדי כתיבה. הפסקה מדומה של יצורי המאה ה- 21.

מצד שאני- אני לא רוצה להפוך את העניין לדתי. אני חושבת שאפשר להרהר בנושאי צדקה צדק, חוק וחסד גם מבלי להיות אדם דתי, או מאמין. יש כאן אג'נדה חברתית שצריך לדבר עליה- מה מחויבות הפרט? כנזקק, וכבעל ממון. מה מחויבות מוסדות הקהילה? מה מחויבות המדינה כארגון? האם בכלל יש ערבות הדדית? מתוקף מה? הרבה שאלות. והברה זהירות נשרדת. אני כרגע בשלב הרעיונות וברכה לבורא המחשב, שמאפשר לי להרהר ולשמור גרסאות.


אז אני גולשת , ופתאום אז מה אני רואה ב ynet? להלן הכותרת:

תיעוד: שם כיפה - וגנב כספי צדקה מבית הכנסת
מצלמות האבטחה לא הפריעו לעבריין בת-ימי להיכנס לבית כנסת סמוך למקום מגוריו ולקחת מאחת המגירות 300 שקל שנתרמו עבור משפחה נזקקת


וזה מרגיז אותי נורא- כי לא עושים כאלה דברים. לא גונבים, בטח לא מנזקקים, בטח לא מאנשים שתרמו לנזקקים, בטח לא מבית כנסת, בטח לא עם כיפה על הראש. אני מודה שאין בי חמלה כלפי הגנב. אני בטוחה שגם הוא נזקק. אבל יש עוד כמה דרכים להשיג היום כסף (מביטוח לאומי, דרך חלילה לעבוד, ועד להודות בכך שאתה נזקק, כמו אותה משפחה שאמורה הייתה לקבל את 300 השקלים).

וזה מרגיז אותי, כי זה הורס לי. אני מנסה בעדינות להציג לילדים בכיתה ו אתנושא הצדקה מבלי לפגוע ולמבלי להטיף. ומבלי לשייך את זה לדת, אבל גם לא לעקור את המקור הדתי. ולפתוח לשיח מכבד וגם להוביל לפרקטיקה.

ואז באה המציאות ועושה לי נאחס. למה זה טוב?