לזכותו של יונה הנביא.

סיימתי עכשיו לכתוב את הקומיקס של יונה הנביא. (יצא בספר הלימוד לכיתה ו)
אני רגילה לראות את יונה דרך היד הנוזפת של אלוהים בו. אתה חסת על הקיקיון שלא עמלת עליו, אז שאלוהים לא יחוס על נינוה? פתאום, דרך הקומיקס, ראיתי דמות אחרת של יונה.

של איש שיודע שהוא הולך לשליחות שהוא הולך לצאת ממנה טמבל. והוא מנסה לברוח. כמו כל ילד שלא רוצה להיות השליח של המנהלת שמודיע על העונש, וכולם ישנוא- ואז המנהלת תבטל את העונש- וכולם יאהבו את המנהלת וישנאו אותו.

הרי יונה בעצמו אומר-
עַל-כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל-חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וְנִחָם עַל-הָרָעָה

יונה לא אומר את זה כמחמאה לאלוהים. אלא כתלונה- אני ברחתי כי ידעתי שאתה כזה- שאני אבוא לנינוה ואגיד שאתה הולך להעניש את העיר, ואז הם מהר מהר יחזרו בתשובה, ואתה אל רחום וחנון- תסלח להם . ומי יצא טמבל?!

אז יונה בורח. אולי המניע שלו הוא לא הפחד מלצאת טמבל, אלא שהוא כן מאמין שצריך להעניש. ואין מקום לחרטה.ואין מקום לתיקון. ואז הוא דמות אחרת. של מישהו קשוח נורא. מהאנשים האלה שדבקים כל כך בחוקים. ויש בהם משהו מאיים. לא שאני בעד הזלזול בחוק, ותרבות הקומבינה, והלעג לחוק (עולה לי בראש משפחת דקלה בודפיקה של ארץ נהדרת, שפונים אל הלב של החוק, אבל תכל'ס לועגים לו). אבל מפחידים אותי אנשים שמקדשים את החוקים, ולא רואים את האדם.

לא שלטעות ולתקן כל הזמן זאת שיטה מעולה, אבל אני לא מכירה שום שיטה אחרת.

והנה, גם יונה אולי טעה, ואלוהים הסביר לו. מעניין איך יתנהג יונה מול עיר החטאים הבאה....

בכל אופן, אני מודה שתוך הכתיבה, התפתחה וגדלה גם בי מידת החמלה כלפיו. שלא לומר אהבה.