יום ראשון, 17 באוגוסט 2014




משה בתיבה
וצ'ליו טיציאן, צייר איטלקי מתקופת הרנסנס, 1485-1576

שמות פרק ב. התמונה היחידה שנגעה ללבי. לא הדרמה של מרים, לא הדרמה של בת פרעה. אלא הדרמה של משה. אני חושבת על עומר שלי, דקה לבד- הוא בוכה בכי עמוק תהומי כל כך. עדיין לא יודע שאני כאן תמיד. עדיין לא יודע שאני לא כאן לתמיד. איך אפשר להשאיר ילד לבד ביאור? איך אפשר שלא- אל מול האפשרויות. חושבת על נשים בשואה. לא מסוגלת לחשוב. חושבת על נשים, על אמהות, עכשיו, במלחמה. לא מסוגלת לחשוב. להפקיר את הבן שלך בין מוות למוות. מה האפשרויות? עומר שלי היה קצת מצונן בלילה. נצמד אלי קרוב קרוב ובכה וחיבקתי אותו עד שנרגע. אולי שם התחיל משה לגמגם? ביאור? בחוסר הודאות מי והאם בכלל ילטף אותו וידאג לו לאוכל? זה הרי בכי אינסופי , פנימי, קיומי, תהומי. של היעדר אחיזה. מה זה תיבה אל מול היאור, אל מול הנילוס העצום? אל מול הלא נודע. בתמונה: ילד שמנמן, אנושי, חמוד, בוכה. איפה אמא? הצילו תנין. הצילו עולם. 

יום שלישי, 1 ביולי 2014

עם סגולה

תקועה עם שמות פרק יט.
פח הזבל של המחשבות קורא לי ואומר בואי בואי תפסיקי לריב עם  המסמך הרשמי. בואי רגע ספרי מה מעיק עלייך.
מעיק עלי שהפרק הזה תקוע.
מעיק עלי שצריך להתכונן לקראת פרק כ שאין לי מושג מה לעשות איתו כי אני לא רוצה ללמד את זה כחוקים מחייבים כי אנחנו חילונים. אז איך כן? כתופעה? כמוסר? זה ילדים. שלא יחשבו בגללי שיש או אין אלהים, מי אני.
וככל שאני מתקדמת בפרק אני מתקדמת לכיוון פרק כ.
מעיק עלי שאם אנחנו עם סגולה ואם הילדים שמרו את הברית, ואמא שלהם ואבא שלהם גם, אז למה הם מתים עכשיו. ולמה ההורים צריכים להתמודד עם האסון הנורא. אלף הסברים, אלף דרכים ליישב את הדיסוננס. אבל העובדות הן פשוטות. הילדים מתים. הלב נקרע מרוב כאב. ורק תעצומות נפש אדירות יכולות לעזור להורים לשקם את החיים. ואמונה שלא יודעת מה. וכולם רבים וןצוקים יודעים מה נכון. ואיזה מן דבר זה להיות עם סגולה, אם כולם רבים, ורבים על הארץ, ואנשים שמאמינים באלהים וחושבים שהם שומרים את חלקם, אז אלהים לא שומר את חלקו. אל תשלח ידך אל הנער. ואל הנער. ואל הנער. 

יום שני, 30 בינואר 2012

שאלון רב ברירה יהושע ז

לסיכום הפרק החד משמעי- בחרו בתשובה הנכונה

1. מי אשם במעל?
א. עכן
ב. ישראל
ג. כל התשובות נכונות

2. מי ידע שהיה מעל?
א. המספר
ב. הקורא
ג. האל
ד. כל התשובות נכונות

3. מי לא ידע שהיה מעל?
א.יהושע
ב.העם
ג.המרגלים
ד.כל התשובות נכונות

4. כיצד נענשו עכן ומשפחתו?
א. רגימה
ב.שריפה
ג.סקילה
ד.כל התשובות נכונות.

בהצלחה!!

יום שלישי, 24 בינואר 2012

על בת יפתח

אני כותבת על בת יפתח. או על יפתח. מתענה מול המחשב. מול הטמטום. עד לפרשה עם הבת שלו, על אף שהוא בן זונה, רואים בו כמנהיג טוב, חיובי. אפילו הוא מקבל ציון לשבח ורוח ה' שורה עליו. למרות שמלכתחילה ה' לא בחר בו. גם חזל אומרים שהוא ראוי. למה? כי לפעמים זה מה יש. אז ה"זה מה יש" הזה, נודר נדר שהוא יהרוג את מי שיבוא מולו אם הוא ינצח בקרב. הרגע רוח ה' שרתה עליך? למה אתה צריך את הנדר הזה. אז הוא מנצח בקרב. בשורות טובות? תלוי למי. לבני עמון- לא. ליפתח- כן. לזה שיצא מולו.. בטח שלא.
מי יוצא מולו? חזל שואלים- מי חשב שיבוא- כלב? חתול?
הבת שלו באה מולו. והיתה לו רק בת אחת. הוא שהיה מנודה מאחיו, שהיה בן זונה, שברח וחי לבד. הייתה לו בת אחת. יחידה.
אז מה הוא חשב לעצמו בהתחלה? כשנדר את הנדר? הוא אשכרה התכוון לזה?
ועכשיו- מה הוא חושב לעצמו? שצריך לקיים את הנדר?
ויפתח מאשים אותה- מה עשית.
וחזל מאשימים את יפתח שלא ידע תורה ולא ידע שאסור לנדור כאלה נדרים. הנערה מתה על סעיף הבורות של אבא שלה.
וחזל מאשימים את פנחס, שהיה הכהן הגדול בתקופתו, שלא התיר את נדרו, ואת יפתח שלא פנה אליו- ומספרים סיפור על האגו. הנערה מתה על סעיף האגו של אבא שלה, ראש גלעד, מול הכהן הגדול.
ואני שואלת איפה היה ה' שיעצור אותו מהנדר שיגיד לנערה לא לצאת מהבית שיזיז את פנחס לכיוון יפתח שיזיז את יפתח לכיוון פנחס שיכניס בינה ותורה בראשו של יפתח
איפה הייתה הבת של יפתח שתברח ולא תחזור.
כל הזמן כולם חוטאים בספר שופטים. זה הזמן להיות צדיקים ולעמוד בנדרים?! בדיוק בזמן הלא נכון.
הטקסט לא אומר במפורש מה קרה . כתוב שעמד בנדרו אבל לא כתוב שהרג אותה. יש פרשנים שרוצים לקוות ש"רק" כלא אותה בביתו ולא היתה אשת איש. ואולי לא סתם לא כתוב.
אלוהים ניסבה את אברהם- והיה זה רק ניסיון. אל תשלח ידך אל הנער. המסר מאוד ברור. לא הורגים ילדים למען אלוהים. לא היה שם אף אחד שיסיק שמדובר גם בנערות? לא היה מי שיוציא את המצפן ויגיד טעות? כל אחד- עשה הישר בעיניו?!
ואולי הדור היה כל כך נורא וטיפש עד שלא הבין. לא הבין. לא הבין. לא הורגים ילדים למען אלוהים. לא בנות ולא בנים. ומי שהורג את הילדים שלו ועוד בשם האלהים, הוא בן זונה טיפש.

עכשיו איך אני מעבירה את הדברים האלה לילדים בכיתה ד?

יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

צוקהרה חזק ואמץ

כדי ללמוד צריך לעשות את התנועה הבלתי אפשרית- של להסתובב כבעל בטחון ויודע, במחוזות של עוורון וחוסר ידיעה.
צריך מספיק כנות ואומץ ובטחון כדי לשאול, כדי לסמן אי ידיעה, מבלי להרגיש שהקרקע נשמטת.
פעמים רבות אנחנו רואים מהנהנים כאילון יודעים, או חזרים מיד על מה שנאמר כמו מנכסים לעצמם. נרים מלאי בטחון, אך למעשה נאחזים בשיחים רגע לפני הנפילה לתהום חוסר הידיעה. מה יותר נורא? לא לדעת או להכיר בחוסר הידיעה?
לדעתי האפשרות השניה. כי בראשונה כולנו חיים. וכדי להסתובב מלאי בטחון - צריך או להקטין את העולם, ולהגיד אני בעולמי הכל יודע, או להתמודד בכוחות נפש אדירים עם עובדת אי הידיעה. ולהכיר בחוסר הידיעה- זה הכי נורא. כי זה מרעיד ומטלטל ומערער ומפחיד. ועוקר שורשים ופותח תהומות ללא תחתית.. ללא תחתית

מה צריך תלמיד, אדם, לחוות כדי לחות את הלמידה, את ההליכה העוורת במחוזות חדשים- כחוויה נעימה ולא כחוויה מאיימת?
אולי- זה צריך להיות קצת דומה למשהו אחר
או זה צריך להיות משהו עם טעם וסיבה בסופו- או קתרזיס קוגינטיבי או משהו שמתשלם קונקרטית. הישג ממשי.
אולי צריך יד מכוונת
אולי צריך חברה

אבל צריך להבין את הפחד.להכיר בו, להיות אמפטי כלפיו. למה אני אומרת שזה פחד? חוויתי בחיי תלמידים ומורים ועמיתים וחברים שיודעים הכל. ראיתי. לפעמים גם רעדתי, כשהייתי חלשה יותר. למראית עין חלשה יותר. יש שם פחד. הפחד שעוד רגע הכל ייסדק, שחוט אחד יתפפס במדרגות הנעות של השיחה, ויפרום את שמלתם והם יישארן עירום ועריה, מטומטים כמו שהם באו לכאן. אז אלה מסתובבים מבוצרים וומגנים ויודעים הכל, בטח, יודעים הכל.


אפשרות אחרת היא לראות את הדברים

יום שני, 26 בספטמבר 2011

יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

על סיפו של אוקיינוס

על סף האוקיינוס החדש של יהושע ושופטים.
שולחת רגליים זהירות אל תוך המים הקרירים.
שאלת עומקם של המים לא רלבנטית. הרי עלי לשחות.
בינתיים קוראת הרבה לפני שכותבת.
לקראת אמצע הדרך יש למחוק הרבה. אלא שכעת כלל אין חומר גלם לגרוע ממנו
רק מים קרירים אינסופיים